חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ

החלטה

ההליך :

1.בתביעה אשר בתיק זה תובעת חברת נמל חיפה בע"מ (להלן: "הנמל"), מבתי זיקוק בע"מ (להלן: "בז"ן"), חוב בגין דמי תשתית עבור יבוא דלק אשר נפרק בחיפה, באמצעות צינור תת-מימי וזאת – מכח חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 (להלן: "החוק" או "חוק רשות הספנות") וצו פיקוח שהותקן בעקבותיו ועל פי התעריף שהיה קבוע בתקנות הנמלים, התשל"א-1971 (תקנה 233 וחלק ג' לתוספת לתקנות) (להלן: "תקנות הנמלים"), בשיעור של 0.5% מעלות המטען ומכח .

התביעה מתייחסת לתקופה מאמצע חודש דצמבר 2007 ועד אוקטובר 2008 – מועד בו הותקן צו פיקוח חדש , כפי שיפורט להלן.

2.בבקשה זו, אשר בפניי, מבקשת בז"ן רשות להתגונן מפני התביעה כולה.

המסגרת הנורמטיבית :

3.אין חולק, שעד יום 17.2.2005 פריקת נפט באמצעות הצינור התת-מימי היתה מחוייבת, על פי תקנות הנמלים, באגרה בשיעור 0.5% משווי הנפט הנפרק.

בשנת 2004 חוקק חוק רשות הספנות, שנכנס לתוקף ביום 17.2.05 וקבע (בסעיף 27):

"חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (בחוק זה - חוק הפיקוח), יחול על שירותי נמל הניתנים בנמל מהנמלים המנויים בתוספת השניה (ונמל חיפה – בכלל זה), כאילו ניתנו לגביהם צווים לפי סעיף 6 לחוק הפיקוח...".

בהתאם – הותקן צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי שירותי נמל), התשס"ה-2005 (להלן: "צו 2005"), שתחילתו, אף היא, ביום 17.2.05.

סעיף 2(ב) לצו 2005 קובע:

"המחיר לשירות של שימוש בתשתיות ופיתוח הנמל יהיה התעריף שנקבע בתקנות התעריפים כאגרת רציף או הסכום הקבוע בטור ב' בתוספת הראשונה לצד השירות המפורט בטור א' לצדו, לפי הענין."

להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 26.10.2008 הותקן צו פיקוח נוסף, הוא צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי שירותי נמל) (מחיר מרבי לדמי תשתית לנפט, דלק ומוצריהם), התשס"ט - 2008 (להלן: "צו 2008"), אשר קבע מחיר מרבי של 5.6 שקלים לטון, בעד "...שירות של שימוש בתשתיות ופיתוח הנמל, החל על נפט דלק ומוצריהם, ביבוא וביצוא..." [סעיף 1(א)]. תחילת הצו – ביום 13.11.08.

זה המקום להעיר, כי בין הצדדים מתנהלת, בבימ"ש זה, תביעה נוספת (בת.א. 9455-03-09), המתייחסת לתקופה מיום 13.11.08 – תחילת תקפו של צו 2008. תביעה זו קבועה בפני כבוד השופט טובי.

עיקר טענות הצדדים, בקליפת אגוז :

4.בז"ן טוענת שהמחלוקת בין הצדדים הינה גם עובדתית וגם משפטית.

לטענתה, "אגרת הרציף", שהיתה קבועה בתקנות הנמלים ואשר חייבה גביית אגרה בשיעור מחצית האחוז בגין דלק מיובא, הנפרק בצינורות תת-ימיים, שאינם בבעלות המדינה והנמצאים בנמל מחוץ למעגן הסגור, בוטלה ברפורמה שחולל, בתחום זה, חוק רשות הספנות ובמקומה - במקום "אגרה" נקבע "מחיר עבור שירות".

עוד טוענת בז"ן, כי היא אינה מקבלת כל שירות מהנמל ואין היא מקבלת "שירות של שימוש" כלשהו "בתשתיות ופיתוח הנמל" (כדרישת סעיף 2(ב) לצו 2005), ולכן אין היא מחוייבת, כלל, בתשלום עבור פריקת הדלק באמצעות הצינור.

גם ב"כ בז"ן מסכים, כי המיקשר הימי והצינור הנמצאים מחוץ לשטח המעגן, נמצאים בתחום השטח המוכרז של הנמל. עם זאת לטענתו, אין די בכך על מנת לחייב את בז"ן בתשלום כלשהו לנמל, שכן המיקשר הימי והצינור אינם תשתיות של הנמל ואינם בבעלות הנמל, אלא בבעלות חברת תשתיות נפט בע"מ (להלן: "תש"ן"), שהינה ישות משפטית נפרדת מהנמל (ועל כך הנמל אינו חולק).

עוד טוענת בז"ן, כי פניותיה אל הנמל בשאלה מהם השירותים אותם היא מקבלת ממנו לא נענו, תחילה, ולאחר מכן נענו בתשובות, אשר השתנו מפעם לפעם ואף בתגובת הנמל ובמהלך הדיון התקבלו תשובות אחרות מאלה אשר נמסרו קודם לכן. מכל מקום, בז"ן טוענת, עובדתית, כי אין היא מקבלת את השירותים להם טוען הנמל, או כל שירותים אחרים המחייבים אותה בתשלום עבור פריקת הנפט.